מפגש שכזה

בערב יום שני השבוע התקיים מפגש תושבים עם מנכ"ל העירייה חיים לייבה ובכירים נוספים במתנ"ס מגיד בשדרות נורדאו .

הסטודיו לריקוד שהוקדש למפגש סודר בסגנון הסתדרותי , בשולחנות לאורך הקירות , כלל מפות לבנות מקלות מלוחים , בקבוקי מים  וכלל נוכחות מוגברת של פקידי עירייה ובכיריה  .  לאחר הקדמה של מנכ"ל העיריה חיים לייבה על נפלאות פעילותה ,התנהל המשך המפגש על ידי הפניה לשואלים מוזמנים מראש אשר שלחו שאלות שבועות רבים מראש.  המפגש אורגן על ידי מנהלת רובע בני דן אשר כהרגלה בקודש ממעטת ליידע את הציבור בפעיליות מסוג זה ושומרת את המידע לפעילי שכונות המוכרים להם ובדרך כלל לנוחים והממושמעים שביניהם.

מרבית השאלות עסקו בעניינים ממוקדים המציקים לתושבים באזורים השונים של הרובע . סוגיות כגון: תלונה על אי פתיחתו של ביה"ס יסודי בשעות אחה"צ, חוסר בכיתות לשנה הבאה, מעבר תשתית ביוב עירונית בחצר ולא ברחוב, תלונה על רעש מעבודות בנייה, בקשה להשאיר את רח' בלוך חד סיטרי כדי לאפשר בו נתיב אופניים ולא לבטל חניות, שעות פינוי אשפה וכדומה…

לפגישה הגיעו חלק מחברי מאהל נורדאו .  הערות על דרך ההתנהלות והעובדה שאין מקום לשאלות אחרות נדחו על ידי המארגנים ונענו כי הוזמנו אנשים מיצגים וזה לא פתוח לכולם . לשאלה איך קרה שלא הוזמן נציג של קהילת נורדאו ענה סמנכ"ל התפעול – רובי זלוף : "הוא היה כאן" . .. אכן היה . ויצא עקב התסכול המתמשך של הערב .  למען הדיוק הנציג לא הוזמן אלא הגיע על בסיס פרסום של פעילים .

 נציגת המאהל הדגישה למי שכבר שכח את שקרה הקיץ, ציינה כי העיריה כנראה לא הפנימה את מה שהתרחש ברחובותיה ,  וכי הדיון מתנהל בהתעלמות מוחלטת מאירועי הקיץ והמחאה .

עוד צינה את הצורך לדון בשימוש ובבעלות של המרחב העירוני הציבורי, בעקבות השינויים שחלו באג'נדה הציבורית עירונית ובעקבות התהוות של קהילות, שהקיום והפעילות שלהן הם ברחוב.

הוצג המושג "סלון עירוני" שזכה להרמות גבה והועלתה את האפשרות , שמחלקת התכנון של העיריה תהיה מעורבת.

דיון בסוגיה חשובה זו לא היה שם כמו בכל סוגיה אחרת שהיא סוגיה רחבה העוסקת במדיניות העירייה . שוב הוכח כי אלו לא באים למפגשים חשובים כגון  אלו בפתיחות הראויה ומתוך רצון לקבל ולשתף את רצון התושבים במערך השיקולים .

ולסיום עוד נקודה קטנה למחשבה . על פי הידוע לנו חלק  מבכירי העירייה וביניהם המנכ"ל הסמנכ"ל ומנהל הרובע כלל אינם תושבי העיר .  יוממים כבר אמרנו  …

רצים במחאה

ביום שלישי  השבוע נחצתה תל אביב לשניים. רחוב אבן גבירול – מהירקון ועד דרומית לכיכר רבין – נחסם לתנועה והפך לגבול בלתי עביר לכל סוגי הרכב. בעודי מנסה לחצות את העיר בקטנוע, הבחנתי בשוטרים מתוסכלים ובפקקי תנועה קשים. אלפי רצים, לבושים כולם בחולצת NIKE צהובה שרכשו במיטב כספם, שטפו את הרחובות. 15 אלף איש ואישה על פי הדיווחים. רק לפני כמה שבועות, ואולי אף בשבת האחרונה, צעדו חלקם בהפגנות ודרשו צדק חברתי. אלא שהזמן והמותג עושים את שלהם במנגנון השכחה. הכול הסכימו מבלי למצמץ לשלם ולאפשר למותג לפרסם באמצעות גופם. גם עיריית תל אביב הסכימה לתלות בכיכר העיר שלט פרסום בגודל בניין.

ממש באותה השעה התקבצה במתחם קהילת נורדאו (לשעבר מאהל נורדאו) קבוצה של כ-30 רצים לובשי חולצות שחורות לא ממותגות. כל רץ פוטנציאלי קיבל ערכת ריצה מחאתית, שכללה מדבקה ומספר. המטרה – ריצה בקצב אטי במסלול העובר ברחובות שאותם הואילה העירייה להשאיר פתוחים.

המרוץ האלטרנטיבי אורגן במחאה על אירוע "מרוץ הלילה של NIKE", המתקיים זו שנה שנייה בנובמבר בתל אביב, ומשמש דוגמה לחוסר צדק חברתי, בין היתר בשל החיבור בין תאגיד ענק לבין רשות עירונית, חיבור שמטרתו העיקרית היא קידום המותג באמצעות שיווק שנעשה בידי מנגנון ציבורי (במקרה זה עיריית תל אביב), שהפך לשותף לגביית כספים.

בהשוואה לאירועי ספורט אחרים שבהם מקבלת העירייה חסויות מחברות המעוניינות לפרסם את עצמן (כמו מירוץ סובב תל אביב בחסות "ווינר" או מרתון תל אביב בחסות "אדידס"), כאן הגדילו לעשות והוסיפו את שמה של חברת NIKE לכותרת האירוע. האירוע משוּוק על ידי עיריית תל-אביב, ויש לתהות על תקצובו ולדרוש בשם השקיפות חשיפת ההסכם עליו חתמה העיריה ומה היו הכספים שהוצאו מהקופה הציבורית לטובת NIKE.

גם הקלות שבה נחסמים מרחבים ציבוריים נרחבים במשך שעות לטובת מיזם מסחרי – מעוררת תמיהות, בעיקר לנוכח מאמצי המניעה הכוחנית שמפעילה העירייה כלפי כל שימוש מחאתי במרחב הציבורי העירוני.

מייד בהגעתי שמעתי שוטר סמוי מדווח לחבריו בפינת השדירה על תכניות הקבוצה שהחלה להתארגן. יחד אתו התמקם במקום כח משטרתי שלא היה מבייש פינוי מאחז בגודל בינוני בלב השומרון. מפקד נשלח ליידע את הרצים המוחים כי לא יאפשרו להם לרוץ, ועשרות מג"בנקים ויס"מנקים חמורי סבר יצרו שרשרת שלא השאירה מקום לספקות באשר לרצינותם ולרצינות שולחיהם. כך חטאה גם המשטרה במונעה מחאה לגיטימית ללא כל סמכות חוקית ברורה.

לאחר חימום פתחו הרצים המוחים מבערים ויצאו דרך הרחוב המקביל, בעודם משאירים את כוחות השיטור חבוקי ידיים ומתוסכלים. החלק הפחות ספורטיבי של חברי הקבוצה עמד וחילק לרצים פליירים תוך קריאות לצדק חברתי, שנענו על ידי הרצים בקריאות "העם  דורש צדק חברתי", קריאות שגרמו לי לתהות לְמה, בעצם, הם מתכוונים?

הכתבה פורסמה גם באתר המחאה – J14 – קישור לאתר המחאה 

חולדאי – רואים לך בעיניים

ב- 2 לאוקטובר 2011 פינו יושבי מאהל נורדאו מרצון את המאהל – מאחור הותירו זכרונות רבים, אלפי ראשים חושבים, קהילה שהולכת וצומחת והומלס אחד. השדרה המצוחצחת נותרה כפצע פעור.
לאחר שראש העיירה – רון חולדאי חילק לנו דפים צהובים עם ורד והבטחה להקים מתחמי הדברות בתנאי שנפנה עד ראש השנה ותוך 10 שעות שלח עובדים זרים שפינו את המאהל בכוח, הלכתי עם שניים מחברי לפגוש את רון חולדאי כנציגי מאהל נורדאו.
היינו שלושה:  פרופ' גדי אריאב מאוניברסיטת תל-אביב, עלאי גורדון- מראשי מאהל נורדאו וממיסדיו ואנכי . הם היו חמישה.. ראש העירייה ,חולדאי, שתי עוזרות אישיות ושני בחורים צעירים שאחראים כמדומני על רובעים ועל יחסי ציבור. בתחילת המפגש ביקשו לא להקליט, אז לא הקלטנו.
ישבתי מול חולדאי וסיפרתי לו כיצד שבר את אמוננו, כיצד התכוננו לפנות את המאהל מרצון ולהידבר על קבלת אישורים ומשאבים לשימור הקהילה שלנו. סיפרתי לו על הרכוש שהושמד, על הכעס העצום שעלה מהשדירה .

הסברתי לו כיצד יכולה היתה להראות המציאות אילו במקום להתייעץ בעורכי דין לניסוח מסמך שאפשר לפרש לכאן ולכאן היה לשם שינוי מתייעץ, או שואל את תושביו, שוכני המאהל . חשפתי בפניו  את מכתבי התמיכה שקיבל המאהל מהשכנים , תוך הדגשה שהמאהלים שונים זה מזה.
חולדאי הסתכל לי בלבן של העיניים ו…התנצל. הודה שעשה טעות.

הוא מלמל שיש אחראי (אחר כך הבנו שהיה זה רובי זלוף – סמנכ"ל התיפעול  לשמיטב ידיעתנו לא התבקש לקחת אחריות על ההחלטה ).

חולדאי סיפר שהוא מבין את הצורך בשימור הקהילה, התקומם שלא באנו לדבר איתו קודם. הבטיח שימנה צוות הדברות מטעמו במטרה להגיע להסכמות, לפינוי מרצון. הבטיח שהמאהלים ביפו ותקווה לא יפונו, כי באמת יש שם בעיית מחוסרי דיור. הבטיח לבנות מתחמי הדברות לרבות סככה, כסאות, ומספר אוהלים סימליים ברוטשילד נורדאו ובן גוריון.

התווכחנו על לוינסקי – וחשבנו ביחד איך אפשר לפתור את הבעיה הזו. הצעתי לו לשקול התנצלות פומבית – שתרגיע את הרוחות.
יצאתי מהפגישה והאמנתי לו. חזרנו למאהל ואמרתי לחברי :

הסתכלתי לו בלבן של העיניים – הוא באמת התכוון למה שאמר.
כעבור שבוע התקיים  ערב 1000 שולחנות עגולים ברחבת המוזיאון. באותו זמן בנורדאו קיימנו 3 שולחנות משלנו. השמועה עך כך שחולדאי גורש בבושת פנים מהמוזיאון בגיעה אלינו ממש שניות לאחר שעזב את המוזיאון . הזמנו אותו אלינו. חשבנו שהרי כל הרעיון של המחאה שלנו הוא יצירת הידברות, גם עם מי שלא מסכימים. ביקשנו שלא תהיה תקשורת, שלא יעשה הון על חשבוננו. הוא הגיע עם העוזרת האישית שלו, ישב ושמע דברים קשים.

חולדאי חזר על חלק מהדברים שאמר לי ללבן של העיניים ועל חלק לא. הכל מתועד. לא פרסמנו.
ואז התנהל לו משא ומתן ארוך, ונציגיו של ראש העיר,  זלוף וזמיר אמרו כל הזמן שהם יעמדו בהבטחה שלהם להקים מתחמי הדברות – סככה, וכסאות, וספריה , ו- 7 אוהלים לאחסון ציוד ולשימור הסמל. ואנחנו האמנו להם .

גייסנו את כל חברי המאהל, ועם דמעות בעיניים שחנקו גם את הגרון פינינו את השדרה במוצאי ראש השנה.

שדירה ערומה

ניקינו וציחצחנו את השדירה בדיוק על פי הסיכום. השארנו 7 אוהלים כפי שהוסכם , כפי שנאמר , כשהתסכל לנו בלבן של העיניים.

למחרת היום הגיע בשורה / הוראה  חדשה. העירייה דורשת שגם 7 האוהלים עליהם סוכם יפונו, והשדרה תהיה נקייה וריקה לגמרי . אז, ורק אז יבנו המתחמים. התירוץ היה קלוש ולא הגיוני, בגלל איזו מסיבת עיתונאים ברוטשילד בה נאמר שפינוי בכוח עלול לגרום לאלימות.
ושוב,למרות התנגדות רבה במאהל, פורקו גם 7 האוהלים הסמליים שנותרו על פי הסיכום .

כל הספרים שהיו בספריה שלנו, עברו לתא המטען של המכונית כדי שחלילה לא יושלכו לפח האשפה.

העיניים של בוריס חסר הבית שלנו אמרו הכל. מה שהיה עבורו בית במשך חודשיים קופל לתוך שקי ניילון וארגזי קרטון . הבטחנו שיהיה בסדר , חיפשנו עבורו פתרון . תלינו שלטים ברחובות הסמוכים שמציעים לאנשים לשכור את שירותיו של מי שהתגלה בחודשיים האחרונים כאיש נפלא, רב תושיה, וחבר.

בצאת יום הכיפורים הגיעו שוב פקחים – הם דרשו להסיר את השלט שעליו נכתב מאהל נורדאו .זה השלט שליווה אותנו בחודשיים האחרונים שחולדאי הצטלם בנוכחותו .זה השלט שהיה לסמל . הם לא הספקו בכך וגם את דגל ישראל שהיה מתוח בין שני עצים הסירו . דגל ישראל הפך לשלט לא ראוי שדורש אישור .

ג'קי גורן

אירועי סוכות במאהל שדרות נורדאו

האירועים יתקיימו בכל ימי חול המועד והחג השני (13 לאוקטובר – 20 לאוקטובר).

• הפעלות לילדים – בכל יום בשעות הצהרים / אחה"צ.
• הרצאות, הופעות, אירועי רחוב ומעגלי שיח – בכל יום בשעות הערב והלילה.
• תערוכות ומיצגים: בהם תערוכת התמונות המרגשת של הצלם דן חיימוביץ', המלווה את המחאה.
• האירועים יתקיימו בשדרות נורדאו (פינת אבן גבירול).

רשימת האירועים מתעדכנת כאן באופן תדיר, והיא עדיין חלקית. האירועים המתוכננים כרגע:

חמישי, 13 לאוקטובר:

• 20:00: הרצאה של הרב יהושע – "מה בין סוכות לצדק חברתי"
• 21:30: הקרנת הסרט "אושפיזין"

שישי, 14 לאוקטובר:

• 10:00: פעילות לילדים בגילאי 4-12 – מדע, ידע וצדק חברתי
• 18:30: קבלת שבת ברחוב, ואחריה הופעה חיה - כמיטב המסורת הנורדאוית (הביאו אתכם סיר טעים, או בקבוק יין)

שבת, 15 לאוקטובר:

• הפעלות לילדים - בשעות הצהריים – אחה"צ
• הרצאה והופעה - בשעות הערב (פרטים בהמשך)

ראשון, 16 לאוקטובר:

• הפעלות לילדים - בשעות הצהריים – אחה"צ
• הרצאה והקרנת סרט - בשעות הערב (פרטים בהמשך)

שני, 17 לאוקטובר:

• הפעלות לילדים - בשעות הצהריים – אחה"צ
• הרצאה והופעה - בשעות הערב (פרטים בהמשך)

שלישי, 18 לאוקטובר:

• הפעלות לילדים - בשעות הצהריים – אחה"צ
• הרצאה והקרנת סרט - בשעות הערב (פרטים בהמשך)

רביעי, 19 לאוקטובר:

• 20:00: מסיבת רחוב - לרגל המעבר ל'שלב ב' (וימי הולדת של כמה מחברי המאהל)

הציבור הרחב מוזמן להשתתף.

מכתב גלוי לחולדאי

במוצאי שבת הגיע ראש עירית תל אביב-יפו לביקור במאהלנו . הביקור היה זמן קצר לאחר שנאלץ לעזוב את רחבת המוזיאון שם התקיים ארוע 1000 שולחנות עגולים . חולדאי ישב בין אנשי המאהל ושמע דברים קשים על התנהלות העירייה ועל הבוקר שבו פונו האוהלים .

זקן שבט נורדאו מרביץ בחולדאי דרך ארץ .

בעקבות הביקור כתב אילו רון מכתב גלוי המובא כאן כלשונו :

מכתב גלוי לראש עיריית ת"א-יפו מר רון חולדאי

מר חולדאי, שלום !

לידתו של מכתב זה באה בעקבות העמדה אותה הבעת במוצ"ש האחרונה בשיחה עם אנשי מאהל שדרות נורדאו בנוגע לעתיד המאהלים.

למרות דבריך, בהם הבעת הזדהות עם המחאה החברתית, תחושתי היא שישנה חוסר הבנה מצידך של האירוע המתרחש בימים אלה ושבהחלט ניתן להגדירו היסטורי, ותוצאותיו האפשריות לחברה בישראל.

לא היה זה מפתיע לו הדברים היו נשמעים מפיו של ראש עירייה במדינה כמו גרמניה בה החוק מעל הכול ואין מקום לכל גילוי של רגשות וספונטניות עד כדי אטימות. היאחזותך בטענה שהדברים לא נעשו עפ"י החוק מתמיהה עד כדי מעוררת ספקות. אכן, הקמת המאהלים לא נעשתה "לפי החוק", ולא בהגשת בקשות רשמיות מראש, "לא בקשו את רשותך". אולם זהו טבעם של אירועים מסוג זה הבאים בפרץ ספונטני של רגשות תסכול וכעס השוררים בקרב חלקים מאוד מאוד רחבים בעם היושב בציון. גם המהפכות והשינויים החברתיים שהתחוללו לאורך ההיסטוריה לא נעשו "לפי החוק". כך המהפכה הצרפתית שהשפיעה על דמות החברה באירופה כולה ולא רק, לדורות, כך מרד הסטודנטים בפריז בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, וכך מחאת הפנתרים השחורים שהביאה לשינויים בתפיסה בחברה הישראלית. כיצד היו נראות החברות הללו ללא התמורות שחוללו "עוברי חוק"? היאחזותך בחוק אינה שונה ממעשה גולדה מאיר שנשארה כבולה בעולם הדוגמות שלה ולא השכילה להבין את מצוקותיהם ואת ההזדמנות לשינוי שביקשו הפנתרים השחורים.

בטיעונך ומפעולותיך מתקבל הרושם שהינך מנסה לשבור את המחאה כשליחם של כמה בעלי עמדה, שהינך זקוק או תזדקק במערכת הבחירות לתמיכתם הפוליטית והכספית.

התואנה של "ניקיון" השדרות ופינויים מחווירה מול גל המחאה הגדול הזה שלא ידענו כמותו מאז קום המדינה. "פינוי" שבילי האופניים בשדרות? כאדם הנמנה על שורת ההנהגה במדינה (ראש עיריית העיר הגדולה במדינה), ניתן לצפות ממך לחזות מעט קדימה לעתיד – נקל להבין שאם בפעולותיך תשבור את המחאה חלק לא מבוטל מהצעירים המחוללים את המחאה יעדיפו על פני שבילי האופניים המפונים שלך, את שבילי האופניים באמסטרדם.

גם הטענה של ערימת התלונות ההולכת ומצטברת של תושבי הבתים בשדרות מתגמדת מול מאות האלפים, כן מאות האלפים המבקשים צדק חברתי. אם דבריך בדבר תמיכתך במחאה אכן כנים, הרי שניתן לפתור מכשולים אלה מבלי לנסות להכתיב בכפיה על ציבור המוחים את אופן המחאה ומידת הנוחות שלה לקובעי המדיניות.

 זאת ועוד, נבחר ציבור, מוסרית אינו יכול לפתור את בעיותיו מול ציבור בוחריו באמצעות יועצים משפטיים ובתי משפט, לא מול ציבור שלם וגדול כל-כך (300,000 כבר אמרנו?). כמחנך, כיצד אינך מבחין בבעיה הערכית הנובעת מדרך פעולה זו? בהחלט ניתן לצפות מנבחר ציבור העומד בראש מערכת גדולה ומרכזית כל-כך לגלות מנהיגות ולפרוץ את הנורמה ההולכת ותופסת נתחים גדלים והולכים עד השתלטות כמעט מוחלטת בחברה הישראלית, לפיה הכול נבחן בכלים משפטיים. שאלות המוסר והערכים נעלמו כלא היו. (כפי שבא לידי ביטוי במקרה חיים רמון – כל שעמד על במוקד היה הכרעת בית המשפט, ירשיע – לא ירשיע, יפסוק קלון – לא יפסוק קלון, מוסר ?! ערכים?! מי מכיר).

גישה חיובית ומבינה ורצון כן יכולים להוות מחצית הדרך לפתרון הבעיות הנובעות מהמאהלים. ניתן להניח שחלק גדול מתלונות דיירי הבתים בשדרות מתנקזות למספר מצומצם של נושאים אותם ניתן לפתור באופן שאי הנוחות לדיירי הבתים תהיה מינימלית (הוספת מיכלי אשפה ושירותים כימיים למאהלים), ובאמצעות הידברות והסכמות עם שוכני האהלים (מטרדי רעש).

וכן,חריגים שלא ישמרו על ההסכמות, לפנות.

 אילן רון

תושב ת"א ואזרח מודאג

פרחים בקנה

בצהרי יום שלישי 6/9/11,  הגיעו פקחי העירייה והניחו מכתב צהוב עם ורד על כל אוהל. המכתב היה מטעם עיריית ת"א והיה נעים ומזמין לשיתוף פעולה לקראת שלב ב' של המחאה. במכתב הביעה העירייה תמיכה במחאה, ועם זאת כוונה  לנקות את השדרות עד לערב ראש השנה. לא היתה כל קריאה/דרישה/ או בקשה לפנוי , ולא עלתה מהמכתב התראה על צעד של פינוי כפוי מצדם. כאמור, ההיפך הוא הנכון. מן המכתב עלה  שיש כאן קריאה לשיתוף פעולה. בנוסף חשוב לציין כי ישי קיבל הצהרה בע"פ מאחד מסגני העירייה שלא יבוצעו צעדים חד צדדיים.

פרחים בקנה - הוורד וה"מנשר"

עם עלות השחר של  בוקר יום רביעי, 7/9/11 בסביבות השעה 06:00, קיבלתי טלפון ממיכל שמתבצע אצלנו במאהל פינוי בכח. את רוב לילות המחאה העברתי בשינה באוהל. לא ספרתי, אך ישנתי כשלושים לילות במיטתי המפנקת שבאוהל בשדרות נורדאו. דווקא אותו לילה ישנתי בבית. מייד הגעתי למאהל ונדהמתי לגלות ששלושה רבעים מכלל הציוד במאהל – נעלם. הרגשתי כאילו פרצו לי הביתה.  ששתי משאיות מלאות בציוד שלנו מהמאהל כבר עושות דרכן לחירייה. את המשאית השלישית הצלחנו לעצור ולפרוק ממנה את הציוד שלנו שהועמס עליה. היינו אני (מורן), אורן, עופר, עלאי, בוריס, ארנון, מיכל, רחלי, אבי, אלעד ולאט לאט הצטרפו עוד אנשים. מבצעי מעשה הביזה: קבלן פרטי מטעם העירייה שבא עם עוד בחור שתיעד, ועוד כעשרה עובדי קבלן, כנראה עובדים זרים וכנראה לא חוקיים, כי כשהגיעה המשטרה לאחר שהזמנו אותה – נעלמו הם כלא היו. לבי נחמץ אל מול הציניות האכזרית של הסיטואציה. מנגנון התעסוקה הדכאני בא לידי ביטוי כואב כאן. הקבלן המבצע במו מילותיו הביע בפני תמיכה במחאתנו וצר על מעשיו, אך טען שאם לא יבצע – יפוטר. ומה יגידו אותם עשרה צללים של עובדים? אני תוהה לעצמי האם מישהו ישלם להם על העבודה של אותו בוקר ארור. הדג מסריח מהראש, מהזנב מהפה ומהנשמה.

כל האוהלים שהורדנו מהמשאית – נלקחו עם כל הציוד שהיה בהם כשהוא עוד בתוכם. האוהלים נקרעו, נשברו, הציוד התפזר ונהרס. למרות ההלם והכאב, ואולי דווקא בגללם – הקמנו מחדש את כל האוהלים שהיה ניתן לשקמם. היו כעשרים כאלה, ועוד כעשרה קרועים ובלתי ניתנים לשיקום.

תיעוד וידאו : ארנון כהן

התרגשתי במיוחד שעוברי אורח שאינני מכירה עצרו ונתנו יד בהרכבת האוהלים מחדש. עוברי אורח אחרים רבים ראו את המתרחש מהצד, חשבו שאנחנו מפנים את המאהל ואמרו בחצי זלזול "אז מה, מקפלים, אה?" הם נדהמו לשמוע ממני בתגובה את מה שבאמת קרה פה כמה שעות קודם. לאחר כמה שעות של עבודת הרכבה, חזרו האוהלים ללבלב בשדרה, אך הפעם, ריח הפריחה המחודש היה מהול בריח שריפה.

בדרכי הביתה בכוונה לחזור לעבוד, בסביבות 11:00, נתקלתי בציון בן שושן. הוא הבוס הגדול של פקחי העירייה. הוא היה עם צוות פקחים מכובד קרוב לסוקולוב, ומשיחה מהירה הוא אמר שאין הקמות חדשות של אוהלים וכל האוהלים שהוקמו עכשיו יפורקו. זה פתח התכתשות חדשה מולו, כשהפעם כבר הגיעו כתבים מערוצי תקשורת שונים עם מצלמות.

במשך כל היום נשארנו להשגיח על המאהל, והפקחים מצדם נשארו להשגיח עלינו, כמו קרב מבטים, מי ימצמץ ראשון. הם ספרו את האוהלים (32) וכשמאיר ניסה בערב להרכיב אוהל חדש הם התנפלו והחרימו לו אותו.

בנתיים הגשנו עתירה לבית המשפט כנגד הפינוי החד צדדי, האלים וספק-אם-חוקי של העירייה אותנו, ובסביבות 01:00 בלילה הוכרעה הכף לטובתנו. השופטת עיכבה את הפינוי עד לדיון בית משפט בנוכחות שני הצדדים. נצחון קטן של צדק, אחרי לילה גדול של בריונות.

ומה היום?

היום, חמישי 8/9/11, בית משפט ביטל את עיכוב הפינוי שנתן בלילה בטענה שאין זה מסמכותו לדון בסוגייה (מדובר על בית המשפט לעניינים מקומיים). במקביל שוחררו העצורים מההפגנה אתמול מול בית העירייה, ובמקביל: קבלנו דרישה לפינוי בצו רשמי מטעם העירייה על כל אוהל, על הסלון, על המטבח ועל הספרייה. הדרישה קוראת לפנות תוך 72 שעות את "המכשולים" לדבריהם שהנחנו בשדירה.

לפחות לא באו עם D9 וגילחו את השדירה. נראה כאילו אחרי המחטף הלילי של אתמול גם זה היה יכול לקרות.

צעדי העירייה מהימים האחרונים פוגעניים, אלימים, אטומים, בריוניים, לא דמוקרטיים וחושפים את הצביעות הבלתי נסבלת שלהם בכל זמן המחאה, כשהצהירו על תמיכה ועל שיתוף פעולה. בתמימותי האמנתי לרצונם לשתף עימנו פעולה, ולהצהרה שלא ייעשה פינוי חד צדדי.

כשאני רוצה לשתף פעולה עם מישהו אני באה ברצון טוב, עם חיוך, מגששת, מתדיינת. לא רומסת, ובטח שלא מושיטה יד אחת לשלום ויד שנייה לאלימות.

מה הלאה? לא יודעת… כל יום ביומו כל צעד בשעתו.

לאמת ולצדק משקל סגולי הכי קטן מכל שאר מרכיבי העולם, ובסוף הם יצופו מבעד לכל החושך הזה. אנחנו נצוף!!!

בברכת מהפכה,

מורן בריר.

מכה ראשונה : מספרת תשובה

מספרת תשובה :: יגאל אלון תל אביב

צילום: דן חיימוביץ